<h1>רבינו ירוחם ני"ז ח"ד</h1>
<h2>דף כב:</h2>
אבן משכית אינו לוקה עד שיפשוט עליה ידיו ורגליו ונמצא כלו מוטל עליה כי זו היא השתחויית האבן האמורה בתורה. ודוקא בשאר ארצות אבל במקדש מותר [להשתחוות] לשם על האבנים שנ' בארצכם בארצכם אין אתם משתחוים אבל אתם משתחוים על האבנים המפוצלות במקדש. ומפני זה נהגו להציע מחצלות בבתי כנסיו' הרצופו' באבני' או מיני קש ותבן להבדיל בין פניהם ובין האבני', ואם לא ימצא דבר שיבדיל בין פניו ובין האבן הולך למקום אחר ומשתחוה או שוחה על צדו ומטה כדי שלא ידביק פניו באבן. המשתחוה לשם על האבנים המפוצלות בלא פשוט ידים ורגלים אינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות, אבל ע"ז משעה שיכבש פניו בקרקע (כמקל) [נסקל] בלא פשוט. ע"כ לשון הרמב"ם.
